Lån | Puhelinliittymä ilman nettiä | Kredittkort på Reise | Strømpriser | Hyttealarm | Betalingsforsikring | Beste Mobilabonnement 2019 | Billig Bilforsikring

רשלנות רפואית בעולם של טכנולוגיה מתקדמת

רשלנות רפואית בעולם של טכנולוגיה מתקדמת

האם שימוש ברובוטים לביצוע ניתוחים ובבינה מלאכותית מפחית או מעלה את הסיכון לכשלים בטיפול הרפואי?

 

אם הנושא מעניין אתכם- כדאי לכם לקרוא את הכתבה הבאה.

 

תוכן העיניינים

הציפיות מתקדמות ביחד עם הטכנולוגיה
בין לפרוסקופיה לרובוטים: הסיכונים עדיין כאן
בינה מלאכותית, שאננות-יתר ומתקפות סייבר
היזם, היצרן או הרופא: מי אחראי?

 

לאחרונה התבשרנו שהרמטכ”ל גדי אייזנקוט עבר ניתוח לכריתת בלוטת הערמונית. הניתוח, כך פורסם, בוצע בעזרת “רובוט דה וינצ’י”. מדובר במערכת טכנולוגית משוכללת, המשמשת לבצע ניתוחים דרך חתכים זעירים בעור, כלומר בשיטה “זעיר-פולשנית”, ובהפעלה מרחוק. אולי תחשבו שמדובר במקרה חריג, אך בפועל לא רק רמטכ”לים וידוענים זוכים לעבור ניתוחים כאלה.

לפי פרסומים, בוצעו בישראל בעשור האחרון אלפי ניתוחים מסוגים שונים באמצעות רובוט דה וינצ’י, ובכלל זה גם ניתוחי לב, ניתוחים גיניקולוגיים וניתוחי קיצור קיבה. השכיחות העולה של ניתוחים רובוטיים ממחישה כמה מהר יזמות טכנולוגית מתורגמת כיום לטיפולים רפואיים מתקדמים.

למעשה, קרנות מימון לעסקים משקיעות בשנים האחרונות יותר ויותר ביזמות עסקית בתחום טכנולוגיה רפואית. כיום, למשל, שוקדים בארץ ובעולם על פיתוחם של רובוטים גם לצורך עירוי תרופות, נטילת ביופסיה ושידור אינפורמציה על גופו של המטופל. לצד זה, גובר השימוש רפואי בטכנולוגיות חדשניות בתחום ההדמיה ובתוכנות בינה מלאכותית שנועדו לקבלת החלטות רפואיות.

 

לכאורה, לשילוב מכשירים טכנולוגיים מתקדמים ברפואה יש יתרונות רבים. הסתייעות ברובוטים, לדוגמה, מאפשרת דיוק רב בניתוח וביצוע ניתוחים גם בהעדר נגישות פיזית למטופל. בה בעת, השימוש במכשירים כאלה כרוך גם בסיכונים חדשים, וכפי שמעידים מקרים שהגיעו לדיון משפטי, טכנולוגיה מתקדמת אינה מונעת בהכרח טעויות אנוש, התרשלות ופגיעה מיותרת במטופלים.

 

אז מהי רשלנות רפואית? עורך הדין רן שפירא- מסביר בסרטון הבא

 

 

הציפיות מתקדמות ביחד עם הטכנולוגיה

 

 

מנתחים בחדר ניתוח

 

 

מספר תביעות הרשלנות הרפואית שהוגשו בישראל עלה ב-30 אחוז בעשור האחרון, כך פורסם לאחרונה (ראו למשל: כתבה שהתפרסמה בהארץ ). האם זה מפתיע? לא ממש, שהרי ככל שהרפואה מתקדמת, כך עולים גם הסטנדרטים המקצועיים החלים על רופאים, וכך מטופלים מצפים לטיפול מדויק ומוצלח יותר. בהיבט המשפטי, השאלה אם הצוות הרפואי התרשל או לא, נבחנת לאור הידע והמכשור העדכניים העומדים לרשותו, והפסיקה משקפת זאת היטב.

 

לדוגמה, לפני מספר שנים פוצתה יולדת בסכום של למעלה משלושה מיליון ש”ח, לאחר שבית המשפט קבע כי נותרה עם נכות עם קשה עקב רשלנות רפואית בטיפול בפגיעה שנוצרה בחוט השדרה שלה בעת הרדמה לצורך ניתוח קיסרי (ת”א 1975/02). לחובת הרופאים נזקפה העובדה שלא ביצעו ליולדת בדחיפות הראויה מיאלוגרפיה, שהינה הדמיה המאפשרת לאבחן דימום בחוט השדרה, ושלא הפנו אותה מהר מספיק לבדיקת MRI. הבדיקות, פסקה השופטת, היו מאפשרות לגלות מבעוד מועד את הפגיעה ולהפחית משמעותית את הנזק שנגרם למטופלת.

 

במקרה אחר, חויבה קופת חולים כללית לשלם יותר משמונה מיליון ש”ח כפיצוי לקטינה הסובלת מנזק מוחי קשה עקב סיבוכים בניתוח לתיקון מום בליבה (תא 9513-03-09). בית המשפט ייחס לקופה רשלנות רפואית, כיוון שאימה של הקטינה תובעת שטופלה ע”י רופאי הקופה לא הופנתה במהלך ההריון לבדיקת אקו-לב עוברי באולטרסאונד, אשר הייתה מאפשרת לזהות את המום בלב העוברית ולמנוע את הולדתה באמצעות הפלה.

 

בעבר, כאשר לא היה בידי הרופאים מכשור הדמיה מתקדם כגון אולטרסאונד א MRI לא ניתן היה לייחס להם רשלנות בשל כשלים באבחון תופעות שניתן לאתר רק באמצעות מכשור כזה. ואולם, כיום, עיכוב בביצוע בדיקות הדמיה או פענוח שגוי של ממצאי בדיקות כאלה בהחלט עשוי להוות בסיס לתביעה משפטית. הדבר נכון גם בהקשרים נוספים, כמו ניתוחים באמצעות טכנולוגיה מתקדמת.

 

 

בין לפרוסקופיה לרובוטים: הסיכונים עדיין כאן

 

הליך רפואי עם רובוט

 

עוד לפני שהניתוחים הרובוטיים נכנסו לתמונה, הפכה הלפרוסקופיה לטכניקה נפוצה לביצוע ניתוחים. גם ניתוחים לפרוסקופיים הם ניתוח זעיר-פולשניים, החוסכים את פתיחת בטנו של המטופל, ומתבצעים באמצעות מצלמה מיוחדת ומכשור ניתוחי המוחדרים לחלל הבטן, דרך חתכים זעירים.

בהשוואה לשיטה המסורתית, לפרוסקופיה נחשבת לשיטת ניתוח בטוחה יותר, אך המציאות מלמדת, כי גם מנותחים בשיטה זו נופלים קורבן לנזקים ולרשלנות רפואית.

 

רק לאחרונה, למשל, נפסקו פיצויים של למעלה מחצי מיליון ש”ח לאישה שעברה כריתת רחם בשיטה לפרוסקופית, לאחר שהתקבלה טענתה כי הניתוח בוצע ברשלנות וכי נגרמה לה עקב כך פגיעה במעי (תא (רמלה) 14770-12-15). בית המשפט קבע, כי הרופא המנתח התרשל הן בכך שפגע במעי בעת הוצאת הרחם והן בכך שלא בדק כנדרש באמצעות מצלמת הלפרוסקופ שלא נגרם נזק למעי, לפני סיום הניתוח. עוד נקבע, כי הרופאים פגעו באוטונומיה של התובעת ולא אפשרו לה לתת את הסכמתה מדעת לניתוח, כיוון שלא הציגו לה את האפשרות לעבור ניתוח בטן פתוח ולא פירטו בפניה את כל הסיכונים הטמונים בשיטה הלפרוסקופית לעומת השיטה הפתוחה.

 

ומה באשר לניתוחים רובוטיים? גם הליך זה אינו חף מסיכונים, כפי שעולה מתביעה שהוגשה לפני שנים אחדות נגד בית החולים “הדסה עין כרם” וסוקרה בעיתון “ישראל היום” . לפי הנטען בתביעה, התובע, החוקר והמשורר פרופ’ סמי שלום שטרית, עבר הסרת כליה באמצעות רובוט, לצורך השתלת כליה לאחיו, אך ההליך התארך יותר מדי, למרות שהשיטה הרובוטית הוצגה לתובע כשיטה מהירה ובטוחה יותר מניתוח רגיל. עקב כך, נטען, נגרמה לתובע נכות חלקית והוא נזקק לניתוחים נוספים.

 

בינה מלאכותית, שאננות-יתר ומתקפות סייבר

 

מתקפת סייבר

 

האם דווקא הישענות על טכנולוגיה מתקדמת עשויה לעודד רשלנות רפואית? ייתכן מאוד שכן, לנוכח תחושת הביטחון הכוזבת שטכנולוגיה כזאת עלולה ליצור. כך, קיים סיכון שרופאים לא יהיו מיומנים מספיק בהפעלת טכנולוגיה החדישה או יסתמכו באופן עיוור על מכשור הנחשב למשוכלל במיוחד, וכך יגלו שאננות רבה מדי ואף יימנעו מפעולות חיוניות במסגרת הטיפול.

 

נושא רגיש במיוחד בהקשר זה הוא השימוש בבינה מלאכותית, כלומר בתוכנות מחשב, המחקות את פעולת המוח האנושי ומסוגלות, לכאורה, לעבד מידע באופן מורכב. אם תפנו לאדם שעוסק בייעוץ וליווי עסקי, סביר שימליץ לכם לפתוח עסק בתחום הבינה המלאכותית, כיוון שהעולם צועד לקראת שימוש גורף בכך, בשלל תחומים. בתחום הרפואה, למשל, כבר פותחו רובוטים ותוכנות שנועדו לייעל תהליכי קבלת החלטות מקצועיות, דוגמת התוכנה של חברת MEDecide הישראלית. התוכנות מעבדות מידע שמוזן להן על המטופל ועשויות “לאבחן” את המטופל, “לקבוע” אילו בדיקות עליו, לעבור, אילו תרופות להתאים לו ואם לנתח אותו.

 

אומנם התוכנות מאפשרות עיבוד מידע מקיף במהירות, אך קשה לראות בהן תחליף מלא להערכת נתונים, לבדיקות ולמעקב רציף ע”י הצוות הרפואי. לכן, יש לשער שככל שיגבר השימוש בתוכנות בינה מלאכותית ברפואה, כך גם נראה יותר תביעות רשלנות רפואית הנוגעות לכשלים בפעולתן ולמחדלים בטיפול, עקב ויתור על הפעלת שיקול דעת עצמאי מצד רופאים ואמון עיוור בתוכנות.

 

חשש נוסף קשור לפגיעות של טכנולוגיה דיגיטלית ואינטרנטית לתקלות ושיבושים. מצד אחד, מומחה יכול לנתח כיום מטופל שנמצא בארץ אחרת, באמצעות רובוט המופעל דרך האינטרנט. מצד שני, תקלה במערכת או מתקפת סייבר, שתנצל פרצות אבטחה ברשת ותפגע במערכת השליטה ברובוט או בתקשורת עם המערכת, עלולות להביא להכשלת הניתוח ולתוצאות טרגיות. בדומה לכך, תקלות ומתקפות סייבר עלולות לשבש תוכנות בינה מלאכותית וכן לחשוף מידע רפואי סודי השמור בתוכנות.

 

היזם, היצרן או הרופא: מי אחראי?

 

 

רופא ומתכנת- על מי מוטלת האחריות

 

 

מסתמן, אם כך, כי מוסדות רפואיים יצטרכו לבצע היערכות קפדנית בכל הנוגע לאבטחת המידע ולהיבטים נוספים, כגון הכשרת הצוות הרפואי, בבואם לאמץ טכנולוגיות רפואיות חדישות, אם ברצונם להתגונן טוב יותר מפני תביעות הרשלנות הרפואית הצפויות להם. בסופו של דבר, הרי, מטופלים שנפגעו כתוצאה משימוש רשלני במכשור טכנולוגי יתבעו כי הגורמים הרפואיים הרלוונטיים יתנו על כך את הדין ויפצו אותם.

 

עם זאת, עולה השאלה אם למטופלים שספגו נזק בעקבות שימוש בטכנולוגיה רפואית מסוימת יש עילת תביעה גם נגד גורמים נוספים, כמו היזם שעומד מאחורי המכשור הטכנולוגי, יצרן המכשור או ספק המכשור. התשובה לכך מורכבת ותלויה בנסיבות המקרה הספציפי.

 

בתביעות נזיקין בכלל ובתביעות רשלנות בפרט יש להוכיח קשר סיבתי בין הנזק לבין התרשלות מצד הנתבעים. כל עוד ניתן להוכיח, כי הנזק נגרם בשל יישום לקוי של ידע רפואי או בשל מחדלים של הצוות הרפואי, שעומדים בניגוד לסטנדרטים מקצועיים מקובלים, יש מקום להגשת תביעה נגד אנשי הצוות ו/או המוסד הרפואי שבו פעלו. לעומת זאת, אם הנזק נגרם מפגם במכשור עצמו, שהגורמים הרפואיים לא ידעו עליו ולא היו יכולים לדעת עליו, בהחלט ייתכן כי היצרן או הספק או אפילו היזם יהיו חשופים לתביעה (בין אם בעוולת הרשלנות, ובין אם מכוח חוקים אחרים, כגון חוק האחריות למוצרים פגומים וכו’). כך גם כאשר הגורמים שמאחורי המכשור הרפואי לא העבירו לגורמים הרפואיים ידע רלוונטי בנוגע לתפעול המכשיר או לסיכונים הטמונים בו, וכתוצאה מכך נגרם נזק למטופלים.

 

במקרים כאלה, לא מדובר בתביעת רשלנות רפואית, אלא בתביעת נזיקין רגילה, שבה יידרשו התובעים להוכיח כי הנתבעים חרגו מסטנדרט הזהירות החל עליהם מתוקף עיסוקם ותפקידם.

 

לפני מספר שנים, למשל, הוגשה בארץ בקשה לתביעה ייצוגית נגד חברת PIP, יצרנית שתלי הסיליקון הצרפתית, עקב שיעור גבוה של קרעים שהתגלה בשתלים שייצרה החברה. הקרעים הובילו, לפי הטענה, לדליפת סיליקון מהשתלים בגופן של מטופלות שעברו השתלת סיליקון בחזה, ואף לתחלואה בסרטן בקרב חלק מהמטופלות. סביר שמהלך דומה יישקל אם יתגלה כי מכשור רפואי מתקדם, כגון רובוטים לניתוחים, ציוד לפרוסקופי ואף תוכנות רפואיות של בינה מלאכותית, שווק כשהוא פגום ולמטופלים נגרם נזק כתוצאה מכך.

 

האם זה אומר שלפני פתיחת עסק עצמאי בתחום הטכנולוגיה הרפואית, צריך לעבור הכשרה משפטית מיוחדת? לא ממש, אבל בהחלט יש לקחת בחשבון, שהתרשלות בתכנון ובייצור ציוד רפואי וכן בהטמעתו בקרב מוסדות רפואיים, עלולה לגרום נזק משמעותי למטופלים וכן להליכים משפטיים.

 

המאמר נכתב באדיבות אלמוג-שפירא משרד עורכי דין  על ידי עורך הדין רפאל אלמוג.